האם יש לי בעית אכילה רגשית?
יכול להיות ששמעתם את המושג הזה- אכילה רגשית לא פעם ולא פעמיים, ואולי אתם חושבים שיש לכם סוג של אכילה רגשית, אבל לא לגמרי יודעים מה זה אומר.
זה אומר שהמצב אבוד?
יש דרך להפסיק עם זה?
יש דרך לחיות עם אכילה ריגשית ועדיין להראות כמו שאני רוצה להראות?
בשביל לענות על השאלה הזו, בואו נחזור כמה שנים טובות אחורה, לתקופה שהיינו תינוקות מתוקים וקטנים, כשאמא הייתה מניקה אותנו משדיה בחלב חם ומתוק, מצמידה אותנו לגופה ולריחה המוכר והטוב.
כבר מינקות, המזון השתרש בקיום שלנו כמקור לתחושות בטחון, שלווה ונחמה.
בהמשך החיים, בילדות ואצל חלקנו אף בגיל מבוגר יותר, שמענו משפטים כמו:
"קדימה! תסיים את ארוחת הערב, אחרת לא תקבל קינוח",
"חבל על כל האוכל שהכנתי, לא זורקים אוכל",
"מה זה, לא אכלת כלום, שני ביסים אחרונים ותקבל קינוח".
כך בעצם נפגם לו לאיטו מנגנון הרעב ושובע שלנו והפכנו פחות קשובים לו ולצרכים האמיתיים של הגוף שלנו.
אח"כ למדנו שאין אין אין חגיגה בלי עוגה,
וכל חג יהודי מלווה במאכלים המסורתיים שלו (מה זה חנוכה בלי סופגניות עם הרים של ציפויים, פורים בלי טירוף משלוחי מנות? ופסח בלי מצה עם שוקולד?),
ואיזה מן דבר זה לארח אורחים בלי לפתוח שולחן מוגזם?
כך למדנו שאוכל הוא למעשה חלק בלתי נפרד מכל אירוע ומפגש חברתי.
כמו שאתם מבינים, אכילה רגשית (לא מתוך צורך פיזיולוגי) היא משהו כמעט בלתי נמנע בחברה שאנו חיים בה וממש כולנו "לוקים" בה.
אז מתי היא הופכת להיות בעיה של ממש הדורשת תהליך טיפול תזונתי התנהגותי?
כאשר היא גורמת לקושי בשמירה על המשקל ולעלייה במשקל.
או בכמה נקודות מסכמות:
1. כאשר יש יותר מדי הרגלים לא טובים, אוטומטים, אמונות שגויות,
2. התניית האוכל ביותר מדי סיטואציות (כשרע לי, כשמשעמם לי, כשאני עצבנית, כשיש לי לחץ בעבודה, כשפגעו בי, כשעצוב לי..).
3. אכילה לא מודעת (כמויות גדולות מאד עד שאני "מתפוצצת", אכילה מהירה).
אני חושבת שיש לי בעית אכילה רגשית. מה אני יכולה כבר עכשיו לעשות?
1. קודם כל יש צורך לזהות ולמקד את ההרגלים הלא טובים ולתרגל את השינוי שלהם עד שההרגל "נשבר" ואין בו צורך יותר.
לדוגמא- אם התרגלתי במשך שנים לשתות בבוקר קפה תמיד עם עוגה/ עוגייה/ וופלים וכדומה, יצרתי למעשה התנייה של קפה= עוגה. אין קפה בלי עוגה.
הרגלים של שנים לוקח זמן לשנות אבל עם התמדה ועבודה זה בהחלט אפשרי!
את השינוי ניתן לעשות בהדרגה: להחליף את המתוק המעובד במשהו יותר טבעי ובריא, כמו 2 תמרים ליד הקפה, או פרוסת לחם עם טחינה וכפית דבש.
כך עם הזמן, הצורך החזק במתוק העז ילך ויפחת ואיתו גם ההרגל ילך ויעלם, עד שאדע להנות מקפה גם ללא שום דבר ליד.
2. כדאי לעבוד בכל פעם על שינוי הרגל אחד או שניים ולא מומלץ להפוך לגורו לתזונה ביום אחד.
זה יכול להוביל לתסכול רב, חוסר הצלחה ותחושת כישלון. כמו בשאר התחומים בחיים- זה לא הכל או כלום. רק תהליך מתון ושפוי יוביל לשינוי אמיתי ומוצלח לאורך זמן.
3. נסי להפריד בין האוכל לרוב הסיטואציות- לא חייבים בכל פעם שמדליקים את הטלוויזיה להביא גם נשנוש, וסרט לא מחייב פופקורן, וישיבה על המחשב לא אומר שחייבים ללעוס תוך כדי.
תעצרו להקשיב לגוף.
אולי הוא בכלל צמא וזה זמן טוב להשלים את כמות המים היומית שלא הגעתם אליה היום?
שווה לנסות קודם לפנות לשתיה כדי להבין אם את בכלל רעבה. אני מאוד ממליצה בחורף על כוס תה צמחים גדולה או בקיץ כוס סודה מוגזת עם לימון.
4. אוכל זה לא דרך לשרוף זמן או להפיג שעמום.
משעמם לכם? אולי העבודה לא מספקת אתכם או שאתם לא מספיק מאותגרים מקצועית. אולי אין לכם מספיק תחביבים. אולי נתקעתם על הניוזפיד והבהייה הובילה לשעמום. צאו להליכה. תעשו משהו מועיל או מרגש. עשו דברים שעושים לכם טוב כמו- מקלחת או אמבטיה טובה, שעת טיפוח ומריחת קרמים, ציירו, קראו ספר, רשמו מטרות במחברת, שמעו פודקאסט, עשו אימון יוגה או מתיחות קצר, היפגשו עם חברים, אמצו תחביב חדש.
5. בשעות ה"מועדות לפורענות", נסו לצרוך מזונות עם ערך קלורי נמוך, כגון מרק ירקות, ארטיק קרח, פרי ויוגורט חלבון משביע, פרוסת לחם עם כפית טחינה וכפית דבש/סילאן, פלטת ירקות וקוביות בולגרית, משקה חם- תה, צ'אי הודי, קפה או שוקו מאבקת קקאו דל שומן. והכי חשוב בישיבה ליד השולחן בצורה מסודרת ולא מעל הכיור (כי אז ה-5 תותים יהפכו ל-10 בלי לשים לב..).
ואם את מרגישה שאת צריכה טיפים נוספים ומסגרת לליווי ויישום כדי להתגבר על האכילה הריגשית, מוזמנת ליצור איתי קשר ונבדוק התאמה לתכנית הליווי הפרטית שלי.